כמעט ולא רואים היום ערוגות בשדות עם השקיה בטפטוף,הכל נשתל שטוח. זה בגלל השקיה בטפטוף?
מה בכל זאת היתרון בערוגות ומה החסרון?
ועוד שאלה (אולי שאלת קיטבק): חרישת שדה חייבת להתבצע כל שנה או אפילו עונה או שאפשר להסתפק בקילטור?
תודה על האתר הנפלא!
כמעט ולא רואים היום ערוגות בשדות עם השקיה בטפטוף,הכל נשתל שטוח. זה בגלל השקיה בטפטוף?
מה בכל זאת היתרון בערוגות ומה החסרון?
ועוד שאלה (אולי שאלת קיטבק): חרישת שדה חייבת להתבצע כל שנה או אפילו עונה או שאפשר להסתפק בקילטור?
תודה על האתר הנפלא!
השתילה השטוחה היא בדרך כלל בגידולי שדה, כשמגדלים שטחים גדולים של חיטה, תירס או כותנה וכו' שמעובדים אך ורק במכונות, ואין צורך ליצור בהם מעברים לכניסת אנשים.
אין קשר לטפטוף - שיכול להתבצע על ערוגות או ללא ערוגות.
בגידול ירקות בשדות קטנים יחסית עדיין מגדלים בערוגות. היתרון של ערוגה הוא שכשהיא מוגבהת קרקע מתחממת מן השמש, מתייבשת ביתר קלות ונגישה לעבודה ידנית. בין הערוגות יש מעברים בהם ניתן לעבור כדי לבצע את עבודות השדה. אין ממש חסרון בערוגות, מלבד "עודף" העבודה בהכנתן.
חרישת שדה בישראל לא מתבצעת בדרך כלל כל שנה. באירופה או בצפון הכדור בכלליות, כשהקרקע כבדה והגשמים רבים והעונה קצרה (כי קר), היו חורשים את השדה כדי להפוך את החלק הרטוב של האדמה ולחשוף אותו לשמש לסייע בייבוש. בישראל הומצאה מחרשה שאינה הופכת לגמרי את האדמה אלא רק חלקית, מה שנקרא: פולחת אותה. בחקלאות אורגנית בכלל מעדיפים לא לחרוש אלא לעבד את העיבוד העמוק, כל ארבע-חמש שנים במכשיר דמוי מזלג ענק שנקרא "משתת" והוא חורץ את האדמה ומפרק את הדחיסות כדי לאפשר לה אוורור וניקוז. בכל עונה בדרך כלל מתחחים את האדמה כדי להכין את הערוגות, קילטור הוא עיבוד שטחי למדי, שמשתמשים בו כדי להדביר נבטי עשבים ולהמריץ את הקרקע, כשהגידולים כבר בתוך הערוגה.
מקוה שההסבר ברור.
בת-עמי
You must log in to post.